lamplighter

ב”ה

 

בחסידות מבואר שלכל אדם יש יעוד בחיים.

לכל נשמה שיורדת לעולם יש יעוד תיקון ומסלול משלה

המסלולים שהם בעצם החיים שלנו, הלכה למעשה נקבעים לפי הפיזור שהשאירה חותמה נשמתנו בביקור קודם כל נשמה צריכה לאסוף את הניצוצות שלה על פי שורש מהותה.

בחסידות זה נקרא:  עצמות 

 והתכלית..?אבל דברים לא יורדים לעולם הזה בצורה ישירה… אחרת היכן השכר והעונש? היכן האתגרים

לפיכך נברא “הטבע” –  סוג של מסיכה /מטריקס בצורה של: עבודה, פרנסה מסוימת או אירוע,  פגישה במקום כזה או אחר עם אנשים באמצע הדרך.. הסחה, סוג של תפאורה על מנת שנוכל “להכנס” לתפקיד שלשמו הגענו., לפעמים זה מתגלה בצורה של “טרדות” ועיכובים שנוחתים עלינו באמצע החיים ובכלל…

בעצם ה”תוכנה” עיצבה כך את המטריקס בצורה מוסווית,  על  מנת להגיע להפגש ולהמשיך עם אותם אנשים ואותם מקומות שנשמתנו קשורה – ל”עשות” את העבודה. לברר את כל הניצוצות לתקן ולא לקלקל, ובדרך גם לאסוף את הנשכח והנעלם.

ואנו … צריכים (התפקיד שלנו) להשכיל להבין ולקרוא בין השורות ואת הכתוביות האלומות

אחת הדמויות שתמיד ריתקו אותי במסכת ה”גלגולים” או החיים  – היא דמות הפנסאי

פנסאי, היא נשמה שהסיבה שירדה לעולם היא רק על מנת להאיר. ישנם אנשים כמונו שחיים ביננו ותפקידם להיות פנסאים.

מי מאיתנו לא נפגש איתם. .הם נמצאים בכל כך הרבה מקומות, דמויות, צורות, צבעים, כעין שליחי עליון שבאים, נוגעים, מאירים וממשיכים בדרכם.

תפקיד הפנסאי על פי הכתובים הקדושים, הוא בעצם להדליק כלים שקיימים רק האש שלהם כבתה, או עומדת להכבות.  כלי שמדליק כלי שידליק ויאיר כלי …  מן מעגלים אינסופים כמספר הנשמות

, פנסאי משולל אינטרס אישי, דומה הוא לרץ המרתון שרץ עם אבוקה ומסמן/מתווה את הדרך

יתרה מזו הוא שם את עצמו/צרכיו  בצד בשביל האפשרות הסבירה שאולי אחר יראה את האור ואת הדרך ויצטרף או ישנה דרך חשיבה, דרך התמודדות ואופן הגישה

הוא מצויד באש ממקור גבוה יותר, חזק יותר ועוצמתי. הוא יודע שהאש שאיתה הוא מדליק פנסים אחרים – היא לא שלו

פנסאי “מצויד בהוראות:

לא להתגאות  –  הרי האש לא שלך

אתה רק שליח

תמיד לנקות את הכלי לפני ההדלקה, מהפיח, מהלכלוך, לפעמים צריך לתקן זכוכית שבורה/סדוקה, לבדוק שאין רוח פרצים,

לוודא שהלהבה של האבוקה לא תשרוף את הכלי

הוא גם צריך לדעת לא להשאר לאחר שהפנס דלוק, להמשיך הלאה עד כמה שהמציאות או ההזדמנות מפתה

מכאן אנו לומדים  שלפנסאי יש מסע משלו, ויש לו גם בדרך את הפנסאי שלו. הפנסאי תמיד בתנועה. לא

חכמה להאיר בסביבה שלך, כל אדם מחויב וצריך לעשות זאת (בסביבתו…) נשאלת השאלה המתבקשת

מה קורה עם האנשים שחיים ב”מדבר” או ב”ים”…  האם גם שם מוטל על פנסאים ללכת ולהדליק אור???

רוב היחידים בעולם מחפשים משמעות,  והם מחפשים בכל העולם ובמיוחד בתוך עצמם תשובות לקיום.

אותם יחידים עסוקים להכיר את עצמם, להאיר מקומות חשוכים, להכיר את כל הגבעות והעמקים שנשמתם חצובה ונחצבה לדעת את עצמם ודעת עליון ולהפוך לכלים מוארים. רוב חייהם מופנה לכיוון התנועה הזאת פנימה… אבל מה עם הסובב אותם? מתי אם בכלל ישימו לב לאנשים שהם מוקפים ומקיפים אותם?  חלקם אולי בהמשך הדרך יביטו, יתבוננו ויתנו את הדעת והמעשה וחלקם…אז מה עם הערבות ההדדית של העם שלנו?

מה עם הקונספט הקבלי שכולנו נשמה אחת שמחולקת בגופים רבים ?

לכך יש תשובה בחסידות.

 ישנם בריות שחיות במדבר, בריות שהמעלה היחידה שלהם שנבראו בצלם אלוקים. אלו אותם יהודים שיצאו לגמרי “מהמשחק” לא מודעים לאוצר שחבוי בתוכם, הסיכויים שימצאו את הדרך חזרה אם בכלל

,הם אפסיים, הם כבר התרגלו לחיות בתנאי מדבר ולא רק זאת אין להם אפילו את ההשגה או ההבנה שהם במדבר , אז ראשית צריך להאיר רק את המדבר…. אולי, אולי  שיראו את השממה ואת הגבעות והעמקים יבינו היכן הם נמצאים  ואז שתושג הראיה והידיעה אולי יגיעו למבוכה ורצון ליישב את המדבר, ואז  במקום לקרוא:  מדבר, זה יעלה לרמת מדבר

?יושבי הים, היא סאגה אחרת. נשאלה השאלה האם יש מקום להאיר בים? האם הים יכול להיות מואר

“ים”  הינו סימן לשפע. “אין מים אלא תורה”. יושבי הים, הם אותם אנשים שאנחנו מכירים שמלאים בידע, אינטלקטואלים.

כל חייהם מלאו את כרסם בחכמה כזו או אחרת, אנשים מלומדים, יודעים את עצמם ובוראם – ומילאו את קרקעית הים בחכמתם (שהטיפוגרפיה זהה למדבר עם הרים ועמקים) אך במים הכל מכוסה. לא רואים מחסור, אבל זה רק כביכול…היות והחכמה לא ירדה לאיברים הפנימיים. לאותם אנשים יש מחסום בין הידע למעשה, הם בעצם חיים מסורבלים

כביכול יש להם הכל ובכל זאת הם לא מאושרים….כל חייהם בתנועה של עשיה ולימוד, ובלשון החסידות, הם ממשיכים למלא מים, ממשיכים ללמוד ובכל זאת, גורנישט. כלום. אין שינוי, והם לא מבינים למה הם לא מאושרים, מדוע השלווה, הסיפוק והרוגע לא מגיע…לא השכילו להבין שהבגדים הרטובים שלהם הם אלו שמגשמים את שהייתם, הבגדים הם לבושי הנשמה –

מחשבה דיבור ומעשה – אותם כלים שצריך לדעת מתי ואיך להשתמש

כדי להאיר את אנשי הים – צריך  לפשוט בגדים – הרי שום דבר שנחלוק עימם לא יחדש להם

צריך בפשטות לקפוץ למים להראות להם אהבה שלא תלויה בדבר: אהבת חינם, ומסירות נפש.

רק  כשאנשי הים, יראו את “הפנסאי” קופץ למים רק עבורם, ירשו ויהיה אפשר למשוך אותם בצווארון או בצוואר תלוי כמה עמוק הם נמצאים, ורק אז השינוי יחל. רק הפנסאי אזור בכוחות לקפוץ לעומק הים ולקחת סיכון, רק הוא יודע מתי.

אם אחד מהחברים שלי יטען שהוא לא נפגש עם שום פנסאי… ו”אין פנסאים”. הוא רק לבד ואין לו מושג על מה אני מדברת… אומר לו – הבעיה בראיה שלך יקירי, תבדוק את הראיה שלך

מה שברור שהוא… לא פנסאי

מוקדש בהערכה, אהבה וכבוד לדינה ריבקה בן יהודה,

לפרופסור “שלי”, לשליחה שלי, לאמא של המחלקה, לאישה שהיופי שלה מקרין עוצמה והכי חשוב גם לא רדיואקטיבי…

לפנסאית שבחרה את הדרך שלה להתוות דרך ולעצב את דור פנסאי העתיד ברפואה, ותוך כדי מתקנת את כל הפנסאים המאובקים, המלוכלכים והכבים, מתקנת נרות, צוללת למעמקים וצועקת שצריך גם שהפה מלא במים, או לפעמים יבש מחום המדבר. לוחמת שלא מרחמת שצריך להפשיל שרוולים ולהלחם, למרות כל הכאב, היסורים, וכל מה שקשור בנבכי המאבק ועומק המחילות שהחולה נמצא –  יותר משהדעת יכולה להכיל. במאבק האיתנים הזה מול “אם כל המחלות”, יש לפנסאית שלי  את הדעת לברור את מילותיה ולנסוך כח ותקווה בעייפים, מיואשים ומותשים. מהיכן שאני אוחזת, המגע שלה בתיקון העששית שלי, גרם לי להתמקד בעיקר ולא להרפות.

הקב”ה לא יכול היה לשלוח לי פנסאית אחרת.

מושלם. הכל מושלם.

אני בעלת חוב כלפייך באהבה.

רות אסתר לימור האוזבאנד.

שבט, ה’ תשע”ד, כפר גבירול, רחובות – הדסה ירושלים, י”ד חודשים למאבק.

If you just set people in motion they’ll heal themselves.  ~Gabrielle Roth
If you desire to grow, you need to love truth. ~ ODYF

:

 

2 thoughts on “lamplighter

  1. Pingback: Define your life. | |rel|ativity|

  2. Pingback: Big Cat people & Me | |rel|ativity|

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *